© 2016 All rights reserved to Gilad Ophir.
 

  • Instagram - Black Circle
  • Facebook - Black Circle
  • Twitter - Black Circle

Gilad Ophir. winner of 2013 Constantiner Photography Award

November 2, 2013

 

 

Gilad Ophir at the Tel Aviv Museum.

 

 

Gilad Ophir's (b. 1957) photographs are well-known for their critical and examining nature. They refer to historical, social and institutional processes and to natural and artificial disintegrations as they are reflected in various types of landscapes and architecture. Ophir, one of the most important photographers active in the past two decades in Israel, observes the development of social ideologies through the less-presentable aspects of architecture, i.e. in construction and collapse, as well as the relations between the means of power and regime with their products. In recent years, in addition to his dealing with the place, its crises and its cultural baggage, Ophir has developed new and autonomous processes of photographic work that combine notions of abstractions with the materiality of objects. 

The surprising collection of works from the past 20 years, including new photographs, enables a new reading of Ophir's work, plundering the careful organization that characterised not only the internal aesthetics of his photographs but also his series' methodological work and coherent continuum of presentation. 

The exhibition presents photographs from the series "Necropolis" (some of which were exhibited and bought by the Tate Modern for its permanent collection), the "city of the dead" that has become a myth in the history of Israeli photography. Deserted army bases, military training areas and shooting targets are presented as if they were silent vestiges of violence and monuments to power, creating a bright link, in the harsh, contrasting mid-day light, between postmodernism in Israeli landscape photography and the post-trauma of a horrified society before and after war, while conquering impulse, lands and wilderness. Alongside and among these photographs are works from the series "Works and Days" which Ophir began photographing in 2006. These works examine Bedouin architectural foundations, a bridge being built, a pile of earth alongside which local vegetation grows on the borrowed time between concrete castings, and a winter field sown with rows of stones, organized like a ceremonial yard awaiting a spectacle. 

In this context, a pair of smoke photographs is considered as a sublime abstraction of disrupted landscape. The fireless smoke does not rise above a fire in the field, but is dispersed like an optical illusion, filling the surface of the photograph like a screen that does not obscure details but rather exposes its own materiality. 

 

 

Ophir’s works refer to local culture, but hold a dialogue with the history of photography, exposing the interesting affinity between American photography and the European sources of typological photography.

 

 

Nili Goren 

photography curator

tel aviv museum of art

27 shaul hamelech blvd.

tel aviv 61332

 

תצלומיו של גלעד אופיר (נ. 1957) נודעים באופיים המחקרי ובהתייחסותם לתהליכים היסטוריים, חברתיים וממסדיים ולתהליכי התפוררות טבעיים ומלאכותיים, כפי שאלו משתקפים בנוף, ובעיקר בסוגים שונים של אדריכלות. אופיר, מהצלמים החשובים הפועלים בארץ בעשרים השנים האחרונות, בוחן התפתחויות חברתיות אידאולוגיות בארץ דרך היבטים של אדריכלות בשלביה הבלתי ייצוגיים, כלומר בתהליך הבנייה ובתהליך ההתפוררות, ואת היחס בין האמצעים של משטר וכוח לתוצריהם. בשנים האחרונות ניכר שהטיפול שלו במקום, במשבריו ובמטעניו התרבותיים פונה גם לעיסוק בהפשטה ומסיט את המבט מתוכניהם הרעיוניים של מבנים ומהתהליכים שהם משקפים אל חומריותם של אובייקטים התלושים לפעמים מהקשר סביבתי. 

 

במקבץ מפתיע של עבודות משני העשורים האחרונים, וביניהם גם תצלומים חדשים, מתאפשרת קריאה מחודשת בעבודותיו של אופיר, מתוך פריעת הארגון הקפדני שאפיין לא רק את האסתטיקה הפנימית של תצלומיו אלא גם את העבודה השיטתית בסדרות ואת הרצף הקוהרנטי בתצוגה. בתערוכה מוצגים תצלומים מתוך הסדרה "נקרופוליס" (שתצלומים ממנה הוצגו במוזיאון טייט מודרן ונרכשו לאוסף הקבע שלו), 'עיר המתים' שהפכה למיתוס גם בתולדות הצילום הישראלי. תצלומי מחנות צבא נטושים, שטחי אימונים ומטרות ירי מוצגים בבחינת שרידים דוממים של אלימות ואנדרטאות לכוח ויוצרים חיבור בהיר, באור צהריים ניגודי וקשה, של פוסטמודרניזם בצילום נוף ישראלי עם פוסט טראומה של חברה מבועתת של אחרי מלחמה ולפניה בתוך כדי כיבוש היצר, השטחים והשממה. לצד תצלומים אלו וביניהם מוצגות עבודות מהסדרה "מעשים וימים" שהחל אופיר לצלם ב־2006. בחינת יסודות אדריכלים בדואיים, לצד גשר בבנייה כשעל ערימת עפר שלצדו גדלה צמחייה מקומית על הזמן השאול שבין יציקות הבטון, ושדה חורפי זרוע שורות של אבנים מסודרות כרחבת טקס לפני חיזיון. 

 

במסגרת הזאת נחשב זוג תצלומי עשן להפשטה נשגבת של הפרעה בנוף. עשן ללא אש שאינו מיתמר מעל שריפה בשטח, אלא מתפזר כתעתוע ראייה וממלא את משטח התצלום כמסך שאינו מסתיר פרטים כי אם חושף את חומריותו שלו. 

 

 

עבודותיו של אופיר מתייחסות לתרבות המקומית, אך מנהלות דיאלוג עם תולדות הצילום מתוך חשיפת הזיקה המעניינת בין הצילום הישראלי לצילום האמריקני, ובעיקר זה של הטופוגרפים החדשים, ולמקורותיו האירופיים של הצילום הטיפולוגי

 

נילי גורן

אוצרת

מוזיאון תל אביב

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Featured Posts

'To Taste The Moon' - Exhibition catalog

February 1, 2017

1/1
Please reload

Recent Posts

June 7, 2019

December 10, 2017

January 31, 2017

Please reload

Archive
Please reload

Search By Tags
Please reload

Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square